תלמידי שכבת ה' שלנו יצאו לטיול וההתרגשות היתה גדולה (בכל זאת היו לנו שנתיים של קורונה…). באוטובוס בדרך חדנו חידות וכשהגענו לבית ספר שדה מעגן מיכאל אכלנו ארוחת בוקר ביחד. וכשהבטן מלאה, אפשר ללכת ולצפות בציפורים. הבריכות של קיבוץ מעגן מיכאל מלאות בדגים ולכן גם עמוסות בציפורים…למדנו לזהות שקנאים, אנפות, עגורים, שחפים, שיקשקים ועוד. העמקנו את הידע שלנו על נדידת הציפורים ומרכזיותה של ישראל בתופעה וראינו בשטח את הדרכים השונות והבלתי פוגעניות כמובן, בהם מנסים החקלאים ומגדלי הדגים להרחיק את הציפורים מארוחת הבוקר, צהריים וערב שלהן (כלומר מהדגים שהם מגדלים בבריכות). פגשנו חוקרת ציפורים שגם שיתפה אותנו בתהליך הרישום, השקילה והטיבוע של הציפורים שהיא הצליחה לתפוס – ואפילו שיחררנו אותן בעצמנו!

ומהבריכות שעל חוף הים, המשכנו אל שמורת הטבע של נחל תנינים. שמענו על היישוב שהיה כאן בעת הקדומה ולמדנו על "הטריקים" שהתושבים השתמשו בהם על מנת להתשמש באנרגיית המים ולהסיט את המים לפי הצרכים שלהם (למשל לדאוג למי שתיה בקיסריה). 

ומהחוף – עלינו להר והגענו ליישוב המקסים עין הוד. במוזיאון ינקו דאדא, התוודענו לתנועת הדאדאיזם והתנסינו במימוש עקרונותיה ב"מעבדאדא". שלא לומר, פרקנו כל עול והתרסנו, ופירקנו והרכבנו מחדש באופן הכי אנטי-אמנות "רגילה" ו"נחשבת" (אבל הי, זה הרעיון בדאדאיזם). בהמשך יצאנו למשימת פיצוח חידות בשטח כפר האמנים, הסתובבנו בסמטאות, עלינו, ירדנו, חיפשנו וגם מצאנו יצירות אמנות הפזורות בכפר תוך חקר המאפיינים שלהן. כאן למדנו לא רק על דאדאיזם, אלא גם על חשיבותה של עבודת צוות חיובית על מנת להצליח במשימה. 

וכמובן, עייפים אך מרוצים – חזרנו הביתה.