שכבת ו' – על צילום, פרסום ודעה קדומה

בקורס בהנחייתה של מירי שיינפלד נגענו בנושא שכולנו מתמודדים אתו בדרך זו או אחרת: המפגש עם האחר. החל בצפייה בסצנות מהסרט בקדמת הכיתה והכרות עם בראד כהן שסובל מתסמונת טוראט, דרך שאילת שאלות על דיוקנים לא מוכרים ועד לצילום דיוקן עצמי בו ביקשנו לבחון אם יש לנו דעות קדומות גם על עצמנו – בכולם חקרנו מהי סטיגמה וכיצד היא נוצרת. נוכחנו להבין שמוחנו מגיב באופן דומה ל"אחר" ושהדבר אינו בשליטתנו, אולם בהחלט יש לנו יכולת להביא דברים למודעות ולשלוט על
האופן שבו אנחנו פועלים. במהלך הקורס עלו לדיון מושגים כגון: תיוג, השטחה, העמקה, הכלה, אמפתיה ועוד. מושגים אלו
עזרו לנו להבין את המתרחש בתוכנו ואת יכולתנו להתגבר על האופן בו עיצבה האבולוציה את מוחנו. 

כהכנה לעבודה על דיוקן עצמי, למדנו לצלם דיוקן, כשאנחנו עושים שימוש בכלים ומושגים חדשים: אור וצל, רקע, שפת גוף, הבעה, זום אין ועומק שדה. לאחר שהתנסינו, הגענו לעיקר: צילום דיוקן פלוס – הדיוקן שיתאר אותנו. ביקשנו להביע את תכונותיו של כל אחד מהתלמידים בדיוקן, כשהשאלה שעומדת במרכז הצילום היא: האם יש לנו דעה קדומה על עצמנו? התלמידים רשמו לעצמם 5 תכונות, כשהם בודקים אם יש להם תכונות שלכאורה מנוגדות זו לזו. למשל, האם אני ביישנית, אבל גם אוהבת תשומת לב? או האם אני אגרסיבית אבל גם רגישה? התכונות הללו היו הבסיס לצילום דיוקן מורכב יותר מהראשון, שממחיש את מה שרוצה כל אחד.ת לספר על עצמו.ה. התלמידים עבדו בזוגות, כשהם נעזרים זה בזה כדי ליישם את הצילום כפי שראו אותו בדמיונם.