בקורס החדש עסקנו בסוגיות חברתיות-ציבוריות החשובות בעינינו וכיצד נוכל לקדם בהן שינוי לטובה. בהנחייתה של נועה תבור-דגן בחרו התלמידות והתלמידים בנושאים הקרובים לליבם וחלמו על פרויקטים שיוכלו לסייע בשינוי החברתי המיוחל בתחום. ואז החלו בתכלס: אספו נתונים וסטטוס אקטואלי על התופעה המדוברת, ניסחו ודייקו את מטרתם, סימנו מי שותפים אפשריים לפרויקט ואיך נוכל לרתום אותם ותכננו את הפרויקט עצמו. נחלקנו לקבוצות עבודה, כל אחת ואחד לקח על עצמו משימות לקידום הפרויקט ועבדנו בעבודת צוות ושיתוף פעולה. נדרשנו לפשרה, לכוונונים, לסיוע אחד לשני וקבוצה לקבוצה, לתמיכה כאשר נתקלנו במעצורים ובעיות – ממש כמו בפרויקט אקטיביסטי של "גדולים". רוב הפרויקטים בוצעו בשיטה של פרסום גרילה ליצירת עניין ומשיכת תשומת לב במטרה להעלות מודעות לתופעה אותה רצינו לשנות (וגם כאן למדנו על שיטת פרסום זו ויתרונותיה).
לקראת סיום המחצית, קיימנו "הפסקה אקטיבית" בה חשפנו את הפרויקטים בפני שכבות ה-ו בחופי"ם. הצוותים פרסו את השילוט / המיצגים בשטח המרכז באופן של פרסום גרילה (מושך תשומת לב, אי אפשר להתעלם, "הלקוח" מרגיש חלק מהחוויה). לאחר שיצרו עניין ראשוני, הסתובבו, חילקו פלאיירים, הסבירו על התופעה ומה כל אחד יכול לעשות כדי לעזור ולשנות לטובה.
היה נפלא ומאוד משמעותי עבור כולנו!
מייללים לעזרה – פרויקט סיוע לחתולי רחוב – שירה שמרת, עלמה ברקאי, עלמה נגרי, גליה ניצן, תמר ניצן.
הפרויקט בא במטרה להעלות מודעות לחייהם מלאי הסבל והרעב של חתולי הרחוב בישראל ולגייס תומכים ליצירת שינוי ותרומה לעמותות המטפלות בנושא. קבוצת הבנות עבדה באופן מסודר תוך הפגנת יוזמה, אחריות ועבודת צוות נהדרת. לקראת תחילת ההפסקה הושמעה הקלטה של יללות חתולים שמשכה תשומת לב ושאלות של ילדים רבים. השלטים שהוכנו (כולל לוגו וסלוגן) הונחו במכוון במקומות מרכזיים ואפילו באמצע הדרך ככה שאי אפשר להתעלם מהם (אפילו על פח האשפה עם הצעה להנעה לפעולה) ולצידם צלחות אוכל ומים לחתולים. במקביל הוקמה עמדה עם מידע על התופעה (היקף, תנאי החיים של חתולי רחוב ותוצאות, הצו המוסרי ועוד) והסבר בע"פ למעוניינים מה הם יכולים לעשות בקלות כדי לסייע ולו בקצת לחתולי הרחוב. חולקו גם פלאיירים שהוכנו בעיצוב עצמאי עם פרטי עמותות שאפשר לסייע ולתרום להן. חלק מבנות הקבוצה אף הרחיבו מראש את הפרויקט גם לבית הספר היסודי שבו הן לומדות. היה מיאו!
זה מטריד! – פרויקט למניעת הטרדות מיניות בקרב בני נוער – גילאור אלקסלסי, גילי רבין, יעל גבאי, עלמה ויסמן.
קבוצת בנות החליטה באומץ רב לדבר על תופעת ההטרדות המיניות שהן וחברותיהן חוות כנערות בכיתה ו' בתחילת גיל ההתבגרות. זה נושא הנתפס כרגיש וש"לא נעים לדבר עליו" והן החליטו להשמיע את קולן. בעבודת צוות מקסימה ונעימה הן תכננו את הפרויקט ויצאו לביצוע. הוכנו שלטים מתריסים המייצגים מקרי הטרדה שבנות חוות בבית הספר ביום יום (כולל לוגו וסלוגן לפרויקט "זה מטריד" שעוצב כחותמת רשמית). השלטים פוזרו במקומות מרכזיים תוך הפרעה מכוונת לשגרת ההפסקות בחופי"ם (על שולחן הפינג פונג, על הספסל וטריבונות בהן יושבים לאכול וכד'), הוקמה עמדת הסברה ובה גם פרטי תופעת ההטרדת המינית, החוק הקיים למניעת הטרדה מינית וכן מידע רלוונטי לאיך מבצעים חיזור נעים ותקשורת חיובית (ותודה לקארן היועצת על ההנחייה בנושא). הקהל שאל שאלות והבנות ענו ושיתפו, היה מעצים ומנפץ מוסכמות!
להתחיל מחדש – התרמה למען חוות מקלט לחיות – יהלי גולדנברג, אור ורון, שירה גיל, שחר שיני.
בנות הקבוצה החליטו להרים פרויקט התרמה עבור חוות "להתחיל מחדש" אותה הכירו הכרות מוקדמת ואף התנדבו בה. זוהי חוות מקלט הנמצאת בשרון ועוסקת בחילוץ ושיקום של בעלי חיים שחוו הזנחה, התעללות, נטישה או שחולצו מתעשיות החי. החווה גם משקיעה בקידום חינוך והסברה לאהבת בעלי חיים ומשלבת אוכלוסיות בסיכון ובעלות צרכים מיוחדים בטיפול בבעלי החיים. לאחר תכנון מדוקדק כולל דיוק המטרות ואופן גיוס הכספים עבדו הבנות בעבודת צוות נפלאה על הכנת שילוט פרסומי, פלאיירים עם פרטי החווה, גיוס שותפים בעיקר לצורך מקום מכירה (שלא היה פשוט בכלל) – הצליחו הבנות במשימה. הוקם דוכן התרמה במתחם יקום, בו מכרו פריטי נוי, נשנושים טעימים ואף קלעו צמות – הכל בהצלחה אדירה. לחיות בחווה יש לגמרי על מי לסמוך!
כאן גרים (לא) בכיף – פרויקט בנושא דרי רחוב – אופיר מדיני, אורי שילה, יואב קאופמן, אלה עיני, שירה אסייג, מעין ציון פור, הדר גל, הילה אלרגנד, איתמר כהן-שליט, כרמל הורוביץ.
הפעם הלכנו על פרויקט קבוצתי אחד לכל חברי וחברות הקבוצה שעוסק בנושא דרי הרוחב בישראל. למדנו קצת על התופעה ובעיקר ניסינו להבין ולהכיר מקרוב מי הם אותם אנשים ונשים שנשארים ללא בית חם ומגן ומוצאים את עצמם ברחובות (לפעמים אלה ממש לא האנשים שחשבנו). דיברנו על הרתיעה שלנו מהנושא, הסטיגמות, הקשיים, על זה שהתופעה רחוקה מהעין ולכן גם מהלב באזור עמק חפר והשרון ולכן קל עוד יותר להתעלם ממנה, על אי הנעימות ואפילו הפחד שהרגשנו כשכן יצא לנו לפגוש הומלסים ברחוב (בתל אביב או בחו"ל), על אחריות חברתית ומוסרית, על האחריות של המדינה ועוד. נחשפנו לאנשים שהחליטו שהם מסייעים לאנשים חסרי בית – כל אחד בדרכו שלו. ומכאן יצאנו לתכנון הפרויקט, ניסוח המטרות, זיהוי השותפים, חלוקת העבודה (כל אחד תרם מכשרונותיו ויכולותיו) ולהפקה בשטח. החלטנו לפעול להעלאת המודעות לתופעה הקשה ולהתמקד בצרכים הבסיסיים של כל אדם כדי לחיות באופן בסיסי ומוגן: אוכל, בית, מיטה, כסף. ובהתאם הכנו פרסום גרילה: מעין מיצגים פשוטים ושילוט מלווה ומתריס בצבע צהוב חזק ובולט (כולל לוגו שעיצבנו עם סלוגן). פרסנו את המיצגים ברחבי חופי"ם ובמקביל חילקנו פלאיירים שהכנו (בארבע וורסיות, איורים מקוריים שהותאמו לנושאי השילוט). בנוסף הכנו עמדת הסברה עם מידע על התופעה ועמותות המטפלות בנושא שאפשר ליצור עמן קשר אם רוצים לעזור וגם לתרום (הכנו ברקודים לתרומה ישירה). בפעם הבאה שנראה הומלס ברחוב, נקווה שאולי יהיה לנו אכפת וגם קל יותר לעצור ולבדוק איך ניתן לעזור לו.
ונציין גם את הפרויקט החשוב לצמצום תופעת הגזענות בישראל – עמוד אינטרנטי ייחודי שהכינו יונתן שמואלי ובן אהרון בעמוד מופיעה הגדרה מהי גזענות, מידע על התופעה באופן כללי ועל החוק בישראל. כל זאת במטרה להעלות את המודעות לתופעה הפסולה, לאפלייה ממנה סובלים לעיתים אנשים במדינתנו בשל מוצאם, צבע עורם וכד' – ולצמצם אותה.