האבולוציה היא הפרדיגמה השלטת בכל ענפיהם של מדעי החיים מזה זמן רב, והשפעתה התפשטה זה מכבר גם לתחומים שונים לחלוטין, בעיקר במדעי החברה. בהנחיית ד"ר יניב מסינגר חקרנו למה למרות זאת, אפילו הרעיונות הבסיסיים ביותר של התיאוריה האבולוציונית אינם מובנים היטב מחוץ לאקדמיה, והם מסולפים לעתים קרובות גם בתוכה.
התחלנו מתיאור קצר של האופן בו מדע מתקדם – מתיאור התופעות אותן רוצים לחקור, דרך מיונן למחלקות ואפיונן ועד לגיבוש תיאוריה שתסביר את המאפיינים הללו ותענה על שאלות נוספות העולות משלבי התיאור, המיון והאפיון.
עברנו ליישום והבחנו בשני מאפיינים בולטים של עולם החי: התאמה לסביבה ולתפקוד וכן מגוון גדול. אלא שראינו שהמגוון אינו מפוזר באופן אחיד – לא גיאוגרפית, לא כרונולוגית ולא על פני המיונים המקובלים; ולצד התאמות מדויקות ומופלאות יש גם "תקלות".
עתה היו בידנו כמה מן השאלות שתיאוריה ביולוגית חייבת לענות עליהן ואחרי מבוא קצר בגנטיקה, פנינו ללמוד על ברירה טבעית (לא לפני שלמדנו מעט על דרווין ועל רוח המאה ה- 19) – הגדרנו שינוי אבולוציוני כשינוי בהרכב התכונות (או האללים) של אוכלוסייה, ותיארנו את התנאים בהם ברירה טבעית תיצור שינוי כזה. למדנו גם מהי כשירות (פיטנס) ואיך התפלגויות שונות שלו ביחס לתכונה מסוימת יובילו למגמות התפתחותיות שונות – ברירה ליניארית, מייצבת או מתבדרת. לצורך המחשה, בדקנו כמה תרחישים בעזרת אוכלוסיית ארנולים שנקלעה לכיתה (שלא בטובתה…)
קוצר הזמן לא אפשר לנו ללמוד על המנגנון האבולוציוני השני, אבל הזכרנו את שמו – סחיפה גנטית אקראית. כן הספקנו לדבר על הסתגלות והתפתחות של איברים ותכונות מורכבים (כנפיים ותעופה, עיניים וראייה),על התמיינות (היווצרות של מינים חדשים), על עקרונות הטקסונומיה והקשר שלה לאבולוציה ועל הסיבות להניח מוצא משותף לכל היצורים החיים כיום על פני כדור הארץ.
